דברי הימים א כז:לב מחשבת ישראל: גן נעול

"ויהונתן דוֹד דָוִיד יועץ איש מבין וסופר הוא" (דברי הימים א כז, לב). פירושו יהונתן היה בעל-עצה, והעם שאלו מפיו עצות לדעת מה יעשו. כי על כן נזכר בין שרי המלך שהיה לכל אחד מהם עבודה וממשלה ידועה במדינה. והיה זה האיש הנכבד יועץ לעם, גדול בתורה והודיעם משפט מעשה החק והתורות, שיש בכל ענין מהם דבר מעשה. ולפי זה היה יועץ בחכמה, ובארנו זה למעלה. ולפי שהיה יועץ טוב נזכר התאר סתם מבלי שהזכיר באיזו דבר היה יועץ. כי בהזכרו סתם ענינו יועץ טוב בדרכי החכמה האסופים בנפשו. ותארו עוד "איש מבין" כי החכם היועץ צריך שיהיה מבין כמו שבארנו בבית השלישי. ותארו עוד "סופר" לאות על חכמתו הגדולה בתורה, כדרך שכתוב על עזרא "והוא סופר מהיר בתורת משה" (עזרא ז, ו). ולא פרשתי שהיה יועץ בעניני המלוכה והמלחמות וכיוצא, מטעם שהתבאר ועוד ידובר בזה בעז"ה.

ואמר "הֶיֵה אתה לעם מול האלהים" (יח, יט), כלומר אתה תהיה השליח והמליץ בין השם והעם, כי אתה לבדך צריך לקבל החֻקים והתורות בנבואה מאת השם ב"ה. אבל בענין הלימוד לעם להודיע להם אשר דבר השם לא תעשה כאשר עשית עד הנה, שיום יום יבאו אליך כל העם מִקָצֶה לשמוע וללמוד, כי לא תוכל עשוהו לדבר. כי מעתה והלאה "וְהֵבֵאתָ אתה את הדברים אל האלהים", שלפי דעתי מליצת "אל האלהים", כמו "ונקרב בעל הבית אל האלהים" (שמות כב, ז), והם השופטים והראשים המומחים אנשי אלהים. והפירוש מה שאתה מקבל בנבואה מאת השם ב"ה תביא אתה אלה הדברים אל אנשים מובהקים בדעת ובהשכל יְרֵאֵי אלהים הבחירים שֶׁבָּעָם. ואמר "והזהרת אתהם את החֻקים ואת התורות" (יח, כ), לא אמר "והזהרת את העם" כמו שכתוב בכל הפרשה אלא ש"הזהרת אתהם", והם האלהים שזכר, אותם לבדם תזהיר ותודיע את החֻקים ואת התורות, כי הם מתי מספר ובעלי הלבבות, והם ברוחב לבבם יקבלו הדברים באמונה ובמישרים. ואמר "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (יח, כ), כלומר תודיע לכל אחד מהם כפי ממשלתו ועבודתו את הדרך ילך בה ואת המעשה-בפועל עליו לעשות. על דרך משל מקצתן יהיו שופטים ושוטרים, מקצתן יהיו מלמדים תורה וחֻקים ברבים, מקצתן יהיו שרי הצבא ומסדרים עניני העם. ומקצתן יהיו מוכיחים ומבינים את העם גדולת השם וכבודו ורוממותו. וכאשר הודעת לנזכרים האלו משפט כל אחד מהם ומה יעשו אם יהיו הם שופטים בין איש ובין רעהו, והם יודיעו חֻקי אלהים ותורותיו לעם כדרך "ויהונתן דוד דויד יועץ" (דהי"א כז, לב). והם יהיו מגידים לעם משפט אלהיהם, כי יבוא העם אליהם לדרוש את אלהים, ללמוד דרכיו וְהַדַר כבוד מלכותו. והכל בתנאי אם יהיה אלהים עמך בדבר הזה, לפי שאתה צריך לבחור מכל ישראל אנשים נכבדים בעלי הנפשות היקרות שבכחם לשמור החוקים והתורות לעשותם בצדק ובמישרים, הן בענין המשפט, הן בענין החכמה ללמדה לישראל, הן בענין התבונות להבין ביראת ה', והן לענין הנהגת העם במלחמות וכיוצא. וה' לבדו יודע את לבב בני האדם. ולכן אם יהיה ה' עמך ויתן עליך רוחו הטובה שתוכל לדעת מי ומי הם הבחירים שֶׁבָּעָם הראוין למסור בידם הממשלות האלו, אז תצליח אתה וכל העם. ואם לאו, לא תועיל עצתי שהגדתי לך. כי בהיות הנבחרים לא טובים יקלקלו המשפט וִיְעֲוְתוּ משפטי התורות. ועל זה אמר "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת ושונאי בצע. ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" (שמות יח, כא). ומלת "תחזה" על מראה הלב וזה ברוח הקדש. כלומר זה שאמרתי "והבאת אתה את הדברים אל האלהים" (יח, יט). שמא תשאל אנה נמצאו "אנשי האלהים" שאמרת? על זה אמר גם הדבר הזה מוטל עליך, שתחזה ברוח הקדש מכל העם, מי הם ביניהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, ותקחם אליך להודיעם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשו. ואז תשימם על העם כל אחד כפי ממשלתו הראוי לו. ואמר "ושפטו את העם בכל עת" (יח, כב). כלומר בהיותם רבים ולכל אחד מהם דרך ידוע ומעשה ידוע, והאנשים הנתונים תחתיו יש להם מספר ידוע, הנה ישפטו את העם "בכל עת". ומלת משפט כולל דברי ריבות ודברי החֻקים והתורות והדעות והאמונות,¹שרש לפירוש זה יש בירושלמי (סנהדרין פי"ג ה"ג) שדרשו "כי יהיה לך דבר", דבר "זו אגדה", כלומר להורות בעניני האמונות כדרך "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך" (דברים יז, ח). ויתבאר בעז"ה במקומו.

"וזכריהו בנו יועץ בשכל". (דהי"א כו, יד), פירושו היה יועץ לעם במדיניות ובדרכי העולם. והיו מועצותיו בהשכל, והעושין על פיו הצליחו. ודע כי היועץ בחכמה האסופה בנפשו, ומודיע לעם משפט מעשה החֻקים והתורות, יוכל השואל לבטוח על מועצותיו שלא ייכשל בהן. כי החכמה עליונה, והיועץ החכם אינו רק מגיב בדבר-עצה שקבל מן השם ב"ה, כמו שבארנו (חדר א' חלון י"ב). וידוע כי "עצת יי' לעולם תעמוד" (תהלים לג, יא) והיא מזוקקת שבעתיים בתבונה שאין לה חקר כמבואר למעלה (חלון י"ב). אבל היועץ במדיניות ובדרכי העולם, אעפ"י שהיועץ משכיל ומבין בטבע והתיישב הרבה על הדבר והוא בעל נסיונות רבים, יוכל לטעות בהסכמתו. והשואל העושה על פי עצתו יכשל, כי אין בכח האדם להסכם במופתי הבינה והדעת מלבו. גם נעלמים ממנו המקרים המתחדשים כל רגע תחת השמש, ובארנו זה למעלה (חלון ו'). והיועץ בטוב כדרכי העולם ובמדיניות הוא האיש המנוסה שמועצותיו היו טובות תמיד, ויבטחו עליו בני אדם בעבור הנסיונות שראו ממנו. וזהו שבארנו למעלה אצל אחיתופל שהיו מועצותיו בשכל טוב, והעושים על פיו הצליחו. ובספר "מעין גנים" יתבאר בעז"ה כי לשון "שֵׂכֶל" נופל על הדברים המדיניים שאינן תחת סוג החכמה והבינה. ובתנאי שהדבר שימציא השכל באלה הענינים יהיה הגון להצלחה. ודברים יקרים כתבנו שם. ובארנו כל הכתובים שנכתב בהן לשון "שכל" מסוג זה, שהנחת כולם על ההמצאות שיצליח בהן העושה. אבל אם לא יצליח, אעפ"י שהמציא המצאה גדולה לא יתואר בתאר "שכל". וזה האיש זכריהו היה יועץ בשכל, כלומר כל מה שיעץ לעם בעסקיהם עשו והצליחו. ולכן נכתב מלת "בשכל". ואם היה כתוב "יועץ" סתם, היה מתפרש על יועץ טוב בחכמה כדרך "ויהונתן דוד דויד יועץ" (דהי"א כז, לב). "יועץ וחכם חרשים" (ישעיה ג, ג). עכשיו שנכתב "יועץ בשכל" למדנו שהיה יועץ טוב במדיניות. ודע כי היועץ הטוב במדיניות אות כי השגחת השם דבקה עמו, כי הצלחת השכל לא תתכן זולת ההשגחה העליונה, כדרך "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל ויי' עמו" (שמואל א יח, יד). והשגחת השם לא תדבק זולתי בחכמים צדיקים. וזה מופת שהיה זכריהו חכם וצדיק. וזה ברור. ואם תראה דברינו על הנחת שרש "שֵׂכֶל" אז יתבאר לך הכל על נכון.